Vayedaber

Kilayim

Daf 4a

משנה: אֵין נוֹטְעִין יֶרֶק בְּתוֹךְ סַדֵּין שֶׁל שִׁיקְמָא אֵין מַרְכִּיבִין פֵּיגָם עַל גַּבֵּי קִידָּה לְבָנָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶרֶק בְּאִילָן. אֵין נוֹטְעִין יִיחוּר שֶׁל תְּאֵינָה לְתוֹךְ הֶחָצוּב שֶׁיִּהְיֶה מַקּוֹרוֹ. אֶין תּוֹחְבִין זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן לְתוֹךְ הָאֲבַטִּיחַ שֶׁתְּהֵא זוֹרֶקֶת מֵימֵיהָ לְתוֹכוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִילָן בְּיֶרֶק. אֵין נוֹתְנִין זֶרַע דְּלַעַת לְתוֹךְ הֶחָלַמּוּת שֶׁתְּהֵא מְשַׁמְּרָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶרֶק בְּיֶרֶק.

Traduction

On ne doit pas planter de légume vert dans une touffe de racines laissées en terre des sycomores coupés (ou figuiers sauvages), ni greffer de la rüe phganon sur de l’acacia blanc (35)(Eroubin 34b). La keda, grec kitto, en araméen ksita (Ps 45, 9), est l'accacia.; car cela rentre dans la catégorie de la verdure implantée sur une espèce d’arbre. On ne doit pas planter une branche de figuier dans la plante du Haçoub (36)''Plante dont les racines descendent verticalement dans la terre; elle a servi pour la délimitation des terres sous Josué (en allemand: Gundel-Rebe).'' (hédera) pour la rafraîchir. On ne doit pas enfoncer un cep de vigne dans un melon, pour s’en agréger le jus abondant, car cela rentre dans la catégorie de l’arbre greffé sur des légumes verts. Il est interdit de placer de la semence de potiron dans la mauve (37)''Feu M. Clément-Mullet (journal Asiatique, janvier 1870) p. 54) compare ce terme avec le grec alimos (mauve, corchorus olitorius) et avec l'arabe. Il pouvait même rappeler les termes malake etmoloke. Mais selon le Dr Fleischer, Nachtroeglisches zum Wörterbuch du Dr Levy (2, 568a) se basant sur de Sacy, Seetzen, Delitsch (sur Job), etc., c'est une pure coïncidence de son; puisque la mauve se nomme en arabe Kataf.'' pour que celle-ci la conserve jusqu’au moment de l’enracinement, car ce serait mêler des semences de deux verdures différentes.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין נוטעין ירקות בתוך סדין של שקמה. שקמה הוא אילן תאנה הגדל ביערים ולאחר שנחתך ונשאר שרשיו בארץ נקרא סדן ואין נוטעין ירק לתוכו דהוי ירק באילן:

פיגם. עשב הנקרא רוד''א בלע''ז:

קידה. מין אילן של בשמים תרגום קידה קציעא וכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך:

החצוב. מין עשב ששרשיו יורדים בעומק הארץ ביושר ואינם נוטים לכאן ולכאן ובו תיחם יהושע את הארץ:

שיהא מקירו. לשון קור שתהא התאנה מקררת את החצוב שהוא חם ביותר:

שתהא זורקת מימיה לתוכו. שהאבטיח לח ומלא מים:

חלמית. מלוו''א בלע''ז ובערבי כויז''א:

משנה: הַטּוֹמֵן לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת תַּחַת הַגֶּפֶן אִם הָיוּ מִקְצַת הֶעָלִין מְגוּלִּין אֵינוֹ חוֹשֶׁשׁ לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת וְנִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. הַזּוֹרֵעַ חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה כְּאַחַת הֲרֵי זֶה כִלְאַיִם. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ כִלְאַיִם עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתֵּי חִטִּים וּשְׂעוֹרָה אוֹ חִיטָּה וּשְׁתֵּי שְׂעוֹרִים אוֹ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶּמֶת.

Traduction

Si l’on enfouit sous la vigne des raves et des radis (39)''(Shabat 50b) et 113; (Eruvin 77a); Yebamot 113. Il s'agit seulement de les conserver, non de les enraciner.'' et qu’une partie des feuilles soit découverte (afin de pouvoir les prendre le samedi), l’on n’a pas à se préoccuper de la crainte d’y placer un mélange hétérogène, ni de celle de planter en la 7e année de repos agraire (40)Si, étant de la 6e année, ils ont poussé plus tard., ni des dîmes; et l’on peut les retirer le samedi (ils ne sont pas considérés comme enfouis). Les semences de froment et d’orge réunies constituent le mélange défendu. Selon R. Juda, ce n’est interdit que lorsqu’il y a (au moins) 2 grains de froment et un d’orge, ou un de froment et 2 d’orge, ou du froment, de l’orge et de l’épautre (il en faut trois).

Pnei Moshe non traduit

מתני' הטומן לפת וצנונות תחת הגפן. כדי שיהו נשמרים תחת הקרקע ובגמרא מסיק שדוקא שטמן אגודה של לפת או אגודה של צנון שכן דרכן להטמינם כך ואין זה דרך שתילה ומיהו בעינן נמי שיהו מקצת העלין מגולין דבהכי גלי דעתי' שאינו רוצה בהשרשתן ולפיכך אינו חושש משום כלאים הרכבת ירק באילן וה''ה בשאר האילנות כן והא דקתני תחת הגפן לרבותא קתני דאפי' בגפן שהוא רך אינו חושש משום כלאים וכדאמרן:

ולא משום שביעית. דלאו דרך זריעה הוא ואין כאן משום זורע בשביעית וכן אם היו מששית ונכנסו לשביעית והוסיפו ספיחים מחמת לחלוחית הקרקע אין בהן משום ספיחי שביעית:

ולא משום מעשרות. לאותו התוספת שהוסיפו אינו מתחייב במעשרות דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וזה אינו צומח בארץ:

וניטלין בשבת. דכיון שמקצת העלין מגולין אוחז בהן ומשמטן ואע''ג דע''י כך מזיז העפר ממקומו כל כה''ג טלטול מן הצד הוא שהוא לצורך דבר היתר ואינו נוגע בדבר האסור ומותר:

ר' יודה אומר אינו כלאים עד שיהו שתי חטים ושעורה וכו'. טעמיה דר' יהודה דמקיש כלאי זרעים לכלאי הכרם מה כלאי הכרם צריך שיהו שני מינין מלבד הכרם דכתיב לא תזרע כרמך כלאים משמע שני מיני זרעים בהדי כרמך אף כלאי זרעים דכתיב שדך לא תזרע כלאים משמע שלא יהו שני מינין בהדי שדך ואין הלכה כר' יהודה בכלאי זרעים משום דקרקע בלא זרע שדך מקרי אבל אינו כרם בלא חרצן והלכך הזורע חטה ושעורה כאחת חייב משום כלאי זרעים אבל משום כלאי הכרם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דקי''ל כר' יאשיה בכלאי הכרם:

הלכה: רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי בָּעֵי בְּלֹא כָּךְ אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם זְרָעִים תַּחַת הַגֶּפֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תִּיפְתָּר בְּמַעֲמִיק שׁוֹרֶשׁ לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים חוּץ לְשִׁשָּׁה. כְּהָדָא דְּתַנֵּי שָׁרְשֵׁי פיאה הַנִּכְנָסִין לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבְּכֶרֶם. לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין.

Traduction

R. Zacaria gendre de R. Levi demanda: ne serait-il pas également interdit d’opérer cette greffe sans cela (sans le motif que ''cela rentre dans la catégorie de la verdure implantée sur une espèce d’arbre'')? N’est-ce pas défendu comme verdure placée sous la vigne? Il se peut, répondit R. Yossé, qu’il s’agisse du cas où l’on a placé la racine profondément en terre, à 3 palmes au-dessous de la vigne et à plus de 6 palmes de distance pour la superficie. Ainsi, l’on a enseigné: il est permis de se servir pour son usage personnel des produits d’un angle de terrain qui se trouveraient dans les 4 coudées de circonférence d’un vignoble (38)En ce cas, l'intervalle exigible est de 4 coudées, comme il suffit de 6 palmes pour unc ep isolé., si les racines sont à plus de 3 palmes de profondeur sous terre.

Pnei Moshe non traduit

גמ' בלא כך אינו אסור משום זרעים תחת הגפן. אאין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח פריך דמאי איריא לתוך האבטיח הא בחוץ וסמוך לו נמי אסיר עד ששה טפחים כדתנן לקמן בפ''ג דלגפן יחידית נותנין לה עבודתה ששה טפחים שצריך להרחיק ממנה לכל רוח כדתנן ריש פ''ו:

תיפתר במעמיק. שורש האבטיח למטה משלשה טפחים חוץ לששה כלומר עד חוץ לששה טפחים רחוק מן הגפן מעמיק הוא שורש האבטיח למטה מג' בקרקע דאז סמוך לגפן אין כאן איסור ולפיכך נקט במתני' אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח:

כהדא דתני. בתוספתא פ''ג דלמטה מג' בקרקע אין חשש סמוך לכרם בכדי שיעור עבודתו:

שרשי פאה הנכנסין לתוך ד' אמות שבכרם. פאה הוא צורת הפתח הנקרא בתוספתא דכלאים וכן בהאי תלמודא כן לקמן בפ''ד דקתני בתוספתא שם לעיל בענין מחיצה המפסקת בכרם שאם עשאה בקנים צריך שלא יהא בין קנה לחבירו ג''ט כדי שיכנס הגדי ר' יוסי אומר אם היו קנים מדוקרנין ועשה להם פאה מלמעלן מותר. כלומר קנים דקורין מכאן ומכאן וקנה על גביהן וזהו פאה הואי כמחיצה ומותר לסמוך זרע לשם משום דמפסיק הוא ועל הקתני שם לקמן גבי פלוגתא דר''ע ובן עזאי בירקות שנוטין לתחת הגפן הכל מודין שרשי פאה הנכנסין לתוך ד''א שבכרם למטה מג''ט הרי אלו מותרין כלומר בשרשי ירקות הנטועין בתוך הפאה שאע''פ שהן יוצאין מן הפאה ונכנסין לתוך ד' אמות שבכרם אם הן עמוקין למטה מג''ט בקרקע אין חוששין להם ומותרין וא''כ ה''ה לגפן יחידית שעבודתה ששה טפחים אם שרשי הירקות הן עמוקין למטה מג' מותרין אפי' הן בתוך ו''ט ולתוך האבטיח הוא דאסור:

תַּנֵּי אֵין מַרְכִּיבִין זֵתִים בְּרֶכֶב שֶׁל תְּמָרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִילָן בְּאִילָן. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לֵוִי. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִּילֵי זֵתִים סָבִיב לְשׁוּלְחָנֶךָ. מַה זֵיתִים אֵין בָּהֶן הַרְכָּבָה אַף 4a בָּנֶיךָ לֹא יְהֵא בְהֶן פְּסוֹלֶת. הָא מִכְלָל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פְּסוֹלֶת. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהוּא עָתִיד לְמָתְקָהּ. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי הֲוָה מַשְׁקֶה פֶּרְסִתְקֵיהּ יַיִן מְבוּשָּׁל בִּשְׁבִיל לְמָתְקָהּ.

Traduction

On a enseigné: il n’est pas permis de greffer des oliviers sur une branche de dattier, parce que ce sont 2 arbres fruitiers différents (bien que la branche de dattier serve seulement d’appui). Mais, demanda R. Judan, n’est-ce pas contraire à ce que dit R. Levi sur ce verset (Ps 128, 3): ta femme est comme une vigne florissante à tes côtés; tes enfants sont comme des plants d’oliviers autour de la table; or, de même qu’il n’y a pas de greffe possible pour l’olivier (l’effet serait nul en ce cas), de mêmes tes enfants naîtront sans mélange, ni impureté (c’est-à-dire aussi longtemps que ta femme restera à tes côtés, modestement). N’en résulte-t-il pas comme règle générale que cette greffe d’olivier sur dattier est productive et qu’il en naît un fruit défectueux? Non, il s’agit seulement d’adoucir l’olive au moyen de cette opération. Ainsi, R. Simon bar Rabbi avait l’habitude d’arroser le pêcher avec du vin cuit, afin d’en adoucir les fruits.

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא פ''א:

אין מרכיבין זתים ברכב של תמרה. אפי' לא הרכיב היחור של זית עם היחור של תמרה בארץ אלא שנתן אותו ע''ג הרכב של תמרה הוי הרכבת אילן באילן:

ולית הדא פליגא על ר' לוי. דדריש אשתך וגו' בניך כשתילי זיתים מה זיתים אין בהן הרכבה דכשמרכיבין אותן על אילן אחר אינו עושה פירות אחרות וגרועין שאינו מקבל כלום ממין אחר אף בניך לא יהא בהן פסולת:

הא מכלל שיש בהן פסולת. כלומר הא מהאי ברייתא דאסרה הרכבת זיתים בתמרה מכלל דהויא הרכבה היא עושה פירות אחרים וגרועין דאי לא אמאי קרי לה הרכבה:

שנייא היא הכא שעתיד למתקה. כלומר לעולם בזיתים לית בהו הרכבה שיעשו עי''כ פסולת ופירות אחרים וגרועין והכא דאסר משום שדעתו בזה שהוא תוחב היחור של זיתים ברכב של תמרה מפני שעתיד התמרה למתק את הזיתים ובשביל כך הוא עושה כן כדי למתקן והלכך קרי לה הרכבה ואסור:

כהדא. שהיה עושה ר''ש ברבי שהיה משקה יין מבושל לאילן אפרסק שלו בשביל למתקה ה''נ דעתו בשביל למתק הזיתים וכיון דמין בשאינו מינו הוא אסור משום הרכבה:

Kilayim

Daf 4b

הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת הָא שְׁאָר דְּבָרִים לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא לֶפֶת הִיא צְנוֹנוֹת הִיא שְׁאָר כָּל דְּבָרִים. 4b מַה נָן קַייָמִין אִי מִשּׁוּם זְרָעִים בְּאִילָן לָמָּה לִי גֶּפֶן וּצְנוֹנוֹת אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל דְּבָרִים הָאֵילּוּ. אִי מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן לָמָּה לִי לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל דְּבָרִים. מִן מַה דְּתַּנֵּי רִבִּי חִייָא כְּגוֹן אֲגוּדָה שֶׁל לֶפֶת וַאֲגוּדָה שֶׁל צְנוֹנוֹת. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְּלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן.

Traduction

Hiskia dit: la règle de la Mishna ne s’applique qu’aux raves et radis (qu’il est d’usage d’enfouir, non à d’autres objets). Au contraire, selon R. Yohanan, la règle s’applique également à n’importe quel objet. S’il en est ainsi, pourquoi d’après lui, qui admet la crainte du mélange entre la verdure et les plants d’arbres, parler des raves ou radis enfouis sous la vigne? Pourquoi ne pas le dire de tout arbre en général? Si, au contraire, il ne s’agit pas de mélange de verdure avec les plants d’arbres, parce que l’on ne veut pas laisser enraciner ce que l’on enfouit (41)''Il est bien entendu que l'on parle de la vigne, en raison de son enracinement rapide; mais qu'à plus forte raison, il s'agit de tous les arbres fruitiers.'', à quoi bon préciser qu’il s’agit de raves ou de radis? Pourquoi ne pas dire n’importe quel objet (puisqu’il ne s’agit pas de les enraciner)? C’est vrai, et l’on n’a mentionné les raves ou radis que par cette raison que, selon l’enseignement de R. Hiya, l’on a l’habitude de réunir ces 2 sortes en bottes avant de les enfouir, parce que l’on ne veut pas leur laisser prendre racine.

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא שנו אלא לפת וצנונות. קסבר חזקיה דלפת וצנונות הם כלאים זה בזה והלכך מפרש דלפת וצנונות בדוקא שנו דצריך שיהו מקצת העלין מגולין ואז אינו חושש משום כלאים זה בזה דלאו דרך שתילה בכך:

הא שאר הדברים לא. כלומר דאין כאן משום הרכבת ירק באילן דנאסור אף שאר ירקות אם אין העלין מגולין אלא דוקא שני מינין שהן כלאים נקט וה''ה כיוצא בהן משאר מינין שהן אסורין זה בזה ולפת וצנונות דנקט לאשמעינן שהן כלאים זה בזה:

ר' יוחנן אמר. לא היא דלא שנייא היא הכא בין לפת ובין צנונות ובין שאר הדברים וטעמיה דר' יוחנן משום דס''ל דלפת וצנונות אינן כלאים זה בזה ולאו משום כלאים של עצמן נקט הכא אלא משום הרכבת ירק באילן ואו לפת ואו צנונות קתני והא דנקט להו משום שכן דרכן להטמין אותן אגודות אגודות ומתני' מפרשינן נמי שטמנן אגודות כדמסיק לה ממה דתני ר' חייא:

מה אנן קיימין. השתא מפרש לה לעיקר טעמא דהמתני' ואליבא דר' יוחנן דקאמר משום זרעים באילן והיינו הרכבה כדפרישית ומסיק ואזיל נמי לטעמא דנקט לפת וצנונות:

אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפי' שאר כל האילן. כצ''ל וכך הוא בנוסחות הישנות ומה שכתוב כאן בספרי הדפוס טעות הוא ואגב שוטפא דלקמן הכניסו תיבות וצנונות אפי' שאר כל הדברים ג''כ כאן. וכלומר דהא קשיא לן דאי טעמא דהמתני' דבעינן מקצת העלין מגולין דאל''ה אסור משום הרכבת זרעים באילן א''כ למה לי גפן דנקט הא אפי' שאר כל האילן אית ביה משום הרכבת ירק באילן וכ''ת דגפן דנקט לרבותא דאע''פ שהוא רך מהני מקצת עלין מגולין דאינו חושש משום הרכבה אכתי קשיא דמאי חזית למינקט הרבותא בחד צד והיינו במקצת עלין המגולין ליתני שאר כל האילן או אילן סתם וגפן נמי בכלל אילן הוא ולישמעינן רבותא גם לאידך גיסא דאם אין מקצת עלין מגולין אית ביה משום הרכבת ירק באילן ואפי' בכל האילן ואע''פ שהוא טומן אותן בקרקע תחת האילן וא''כ ליתני אילן סתם ותרתי הוי שמעינן רבותא דהתירא במקצת עלין מגולין אפי' בגפן ורבותא דאיסורא באין מגולין ואפי' בשאר כל האילן:

אי משום שאינו רוצה בהשרשתן. האי כעין קושיא אחריתא היא וכלומר דאפי' תימא דהאי דיוקא דנקט גפן לא קשיא לן מידי משום דאיכא למימר דניחא ליה להתנא טפי למינקט רבותא דהתירא בהדיא דאפי' בגפן אינו חושש משום הרכבה כשמקצת עלין מגולין ומכ''ש בשאר כל האילן וממילא שמעינן לאידך גיסא דכשאינן מגולין הוי כדרך שתילה ואסור בכל האילן דאין טעם לחלק במה שנקרא דרך הרכבה בין גפן לבין שאר כל האילן ונהי דהא לא קשיא מ''מ קשיא לן בעיקר טעמא דהתירא דמקצת עלין מגולין דאמאי אינו חושש משום הרכבה דאי משום שאינו רוצה בהשרשתן וכלומר דאי בהאי טעמא לחוד סגי דכשהניח מקצת העלין להיות מגולין גלי אדעתיה שאינו רוצה בהשרשתן דאימתי שירצה יאחוז בעלין וישמיטם א''כ למה לי לפת וצנונות דנקט בדוקא הא אפי' בשאר כל הדברים הוא כן וליתני ירקות סתם דכשטומנן ומקצת עלין מגולין אינו חושש משום הרכבת כלאים ואפי' בגפן:

מן מה דתני ר' חייא וכו'. כלומר אלא ודאי אין לנו לתרץ המתני' אלא מן מה דתני ר''ח דמפרש לה דלפת וצנונות דנקט כגון אגודה של לפת ואגודה של צנונות והשתא הכל ניחא דהתנא בא להשמיענו בזה דתרתי בעינן שיהו אגודות ושיהו מקצת עלין מגולין והלכך נקט לפת וצנונות לפי שדרכן בכך להטמין אותן אגודות אגודות בארץ כדי שיהו נשמרין ובעינן נמי שיהו מקצת עלין מגולין דבהכי גלי דעתיה שאינו רוצה בהשרשתן דכשירצה יוציא אותן בעלין המגולין:

הוי לית טעמא דלא משום שאינו רוצה בהשרשתן. האי דלא בהש''ס הזה אלא הוא בכל מקום דקאמר לית טעמא וכו' וכה''ג במקום דשייכא וכלומר הוי דע''כ ודאי היא דאין לנו טעם אחר אלא טעמא דאינו רוצה בהשרשתן ולהכי נקט לפת וצנונות דדרכן להטמינן אגודות דאז אמרינן מדהטמין אנודות אגודות והניח ג''כ מקצת העלין מגולין בכה''ג הוא דגלי דעתיה שאינו רוצה בהשרשתן והא בלא הא לא סגי:

תַּנֵּי פַּגָּה שֶׁטְּמָנָהּ בְּטֵבֵל וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בִּגְחָלִים אִם הָיוּ מִקְצָתָן מְגוּלִּין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְאִם לָאו אֵין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי אָמַר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תּוֹחֵב בִּשְׁפוּד אוֹ בְסַכִּין וְנוֹטְלָן. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנֵּי לֹא יִגּוֹר אָדָם אֶת הַכִּיסֵּא וְאֶת הַמִּיטָּה וְאֶת הַקַּתֵּידְרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רַבָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּכִסֵּא שֶׁרַגְלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בְּטִיט שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וּכְמַה דְתֵימַר מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוּף אֲנָן תַּנִּינָן נִיטָּלִין בְּשַׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. וְהָא תַּנִּינָן שְׁבִיעִית. אִית לָךְ מֵימַר שְׁבִיעִית דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. פָּתַר לָהּ שְׁבִיעִית דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וְהָכָא אָמַר הָכֵן. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית אִית לֵיהּ מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית. אוּף הָכָא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.

Traduction

On a enseigné (42)''Babli, (Shabat 123a); (Eruvin 77a).'': si l’on a enfoui dans de la paille un rond de figues sèches (pour achever leur maturité) et un gâteau dans des cendres chaudes (auxquelles, quoique éteintes, il n’est pas permis de toucher le samedi), il n’est permis en ce jour de les prendre que si une partie des feuilles est découverte (pour les saisir sans toucher à l’entourage); selon R. Eliézer ben Tadaï, l’on peut en tous cas les enlever à la pointe d’une fourchette ou d’un couteau (43)L'on ne se préoccupe pas de ce qui est à l'entour.. Ce dernier avis est conforme à celui de R. Simon, puisque l’on a enseigné (44)''Même série, Betsa, 2, fin ( 21d); Babli, (Shabat 22a) et 29b.'': on ne doit pas, le samedi, traîner à terre un fauteuil, ni un lit, ni une chaise, pour ne pas produire de trou en ce jour; mais, selon R. Simon c’est permis (car il n’y a pas d’intention expresse de creuser en faisant ce transport). Rabba au nom de R. Houna, R. Hagia au nom de R. Zeira, ou R. Yossé au nom de R. Hila, dit que les sages s’accordent à déclarer comme R. Simon qu’il est permis le samedi d’enlever une chaise dont les pieds se trouvent dans de la chaux (sans se préoccuper de ce qui est à l’entoure); et comme il est permis de la retirer de là, on peut aussi la replacer. Nous aussi, dit R. Yossé, nous sommes d’avis que l’on peut les enlever le samedi (45)''Comp. Ci-arprès, (Maasser Sheni 5, 1) ( 51d); (Shabat 3, 3) et 7.'', comme il est dit dans notre Mishna (sans se préoccuper de ce qui est à l’entoure). C’est le contraire, selon R. Yossé bar R. Aboun (les sages ne sont pas d’avis comme R. Simon que l’on peut retirer la chaise); et l’opinion exprimée dans la Mishna, que c’est permis, est celle de R. Simon (non des autres sages). Mais se peut-il que, d’après ce dernier, il soit question de 7e année agraire (et qu’au cas où les feuilles seraient couvertes, les produits seraient interdits comme pousses nouvelles? Or, n’a-t-on pas enseigné (46)Sheviit 9, 1). que, selon R. Simon, toutes les pousses spontanées peuvent être consommées la 7e année, sauf le caroub, tandis qu’ici on semble dire l’inverse? Il n’y a pas de contradiction: bien que R. Simon autorise l’usage des pousses, il ne conteste pas la sainteté de la période; de même ici, on n’applique pas à ces produits la loi agraire, ni même la sainteté de cette période de temps (à moins que les feuilles soient couvertes).

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא דשבת פ' י''ז פגה שטמנה בתבן כצ''ל וכן הוא שם וכן גרסי' להא לקמן פ' כירה והא דלקמן:

פגה. תאנה שלא בשלה כל צרכה וטומנה בתבן להתבשל ותבן מוקצה הוא לטיט:

אם היו מגולין מקצתן. שיכול לאחוז בהן וליטלן ואפילו טלטול מן הצד לא הוי:

בין כך ובין כך תוחבן וכו'. דטלטול מן הצד הוא ולא שמיה טלטול:

אתיא דר''א בן תדאי כר''ש. דאיהו נמי מתיר בדבר שאין מתכוון וה''נ אינו מתכוון לטלטל לדבר האסור אלא לשפוד ולסכין שהן דברים הניטלין בשבת ואע''פ שניטל עמו התבן טלטול מן הצד הוא:

דתני. בתוספתא דביצה סוף פ''ב לא יגרור וכו' ור''ש מתיר משום דדבר שאין מתכוין הוא:

מודים חכמים לר''ש וכו'. דבמשוקע בטיט אין כאן חריץ ואע''פ שהטיט ניטל עמו טלטול מן הצד הוא:

וכמה דתימר וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וקמ''ל דמותר אף להחזירו לאחר שעשה בו צרכו:

אוף אנן תנינן. דמודין חכמים לר''ש דהא קתני במתני' וניטלין בשבת ואפילו לחכמיה ומשום דבטלטול מן הצד לחוד לא פליגי אדר''ש וא''כ לא צריך לאוקמי נמי להא דר''א בן תדאי כר''ש אלא דבכה''ג אף חכמים דר''ש מודו:

א''ר יוסי בר' בון. ממתני' לאו ראיה היא דאיכא למימר דר''ש היא:

והתנינן שביעית במתני'. וכי אית לך למימר שביעית כר''ש אתיא:

דר''ש פתר לה שביעית. בתמיה כלומר היאך תפרש אין חושש משום שביעית דמתני' אליבא דר''ש דהא ר''ש מתיר בספיחי שביעית לקמן רפ''ט דשביעית דס''ל כל הספיחין מותרין והכא אמר הכן דאם מקצת עלין מגולין אז הוא דאינו חושש משום שביעית הא לאו הכי חושש והא מתיר הוא בספיחי שביעית:

אע''ג דר''ש מתיר וכו'. כלומר אי משום הא לא קשיא דאע''ג דר''ש מתיר ספיחי שביעי' דס''ל דאין הספיחין נשמרין מ''מ אית ליה משום קדושת שביעית שצריך לאוכלן בדין קדושת שביעית כדתנן במס' שביעית וא''כ מפרשי' הכא נמי דאינו חושש משום שביעית דקתני היינו דאינו חושש לאוכלן בקדושת שביעית דמכיון דטמונין הן ואינו רוצה בהשרשתן לא חייש להספיחין משום קדושת שביעית:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source